ברעם נ' הנהלת קופ"ח כללית ואח'

פסק דין

התובע שבפני הגיש תביעתו שכן לטענתו הנתבעים ו/או מי מהם ביצעו זיופים ורישומים שגויים בתיקו הרפואי, ועקב כך נגרמו לו נזקים כבדים.

לטענת התובע, פנה לנתבעים לצורך קבלת טיפול רפואי וזאת לאחר שנפל בשוק בנתניה. במהלך הטיפול שקיבל, הסתבר כי במסמכים רפואיים שונים שנערכו בקשר עמו, לרבות במסמכי אישור מחלה, צוין כי מדובר באירוע שעניינו תאונת דרכים למרות שבפועל דובר באירוע של נפילה, כאמור. עוד טוען התובע כי גם בכל הקשור לעברו האורטופדי צויינו פרטים שאינם נכונים. התובע טען כי הנתונים השגויים שנכתבו גרמו לו נזק שכן היה צריך לעשות שימוש במסמכים אלה בכל הקשור לתביעה שהגיש כנגד עיריית נתניה, בשל אותה נפילה בשוק. בשל רשלנותם של הנתבעים, נאלץ להתפשר בתביעה כנגד עיריית נתניה שכן לא יכול היה להציג מסמכים נכונים ואף לא להביא חוות דעת מומחים עם היסטוריה רפואית נכונה.

התובע הפנה למסמכים רפואיים רבים ולגביהם טען כי נכתבו בהם דברים שאינם נכונים ולא רלבנטיים. התובע טוען כי הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבעים בשל זיוף וזו נדחתה. עוד טוען התובע כי אמנם הנתבעים תקנו את הטעות אך תיקון הטעות נעשה במסמכים אחרים ומאוחרים, בעוד שהמסמכים שבהם נעשתה הטעות, נותרו כפי שהם. התובע מלין על כך כי פנה לנתבעת ורק לאחר חודשים ארוכים קבל תשובה.

בסופם של דברים עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם סך 10,000 ₪ בגין מה שהגדיר בכתב התביעה, רשלנות תוך גרימת נזקים עכשוויים ועתידים כבדים המוערכים בסך 10,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו, בין היתר, כי לא נעשו כל זיופים או תיקונים כנטען. הנתבעים טוענים כי התובע נבדק על ידי מספר רופאים לאחר ארוע הנפילה ובכל הביקורים צויין כי הביקור מתייחס לאירוע הנפילה בשוק. הנתבעים מודים כי בביקור אחד אצל הנתבע 2 צוין בשוגג כי הוא מתייחס לתאונת דרכים ולא לאירוע הנפילה. יחד עם זאת מתוכן הטקסט ניתן להבין כי מדובר באירוע נפילה ולכן מדובר לטענתם בטעות סופר בלבד. זמן קצר לאחר הביקור האמור, כפי שנטען, תיקן הנתבע 2 את הטעות וכתב כי המחלה לא קשורה לתאונת דרכים. מביקור זה ואילך יתרת הביקורים מדווחים כ"תאונה בשטח ציבורי". לענין הנזקים טענו הנתבעים כי הנזקים שנתבעו מופרזים וכן כי לא הובא שמץ ראיה לנזק הנטען. כמו כן, טענו כי התובע אף לא הביא חוות דעת רפואית בשאלת האחריות של הנתבעים, בכל הקשור לנזק הנטען על ידיו וכן לקשר הסיבתי בין הטיפול והנזק הנטען.

בדיון שהתקיים העיד התובע וכן העיד נתבע 2. התובע חזר על טענותיו ואף הגיש את פסק הדין בתביעה כנגד עיריית נתניה (ת/1).

מטעם הנתבעים העיד נתבע 2 וטען כי לא נעשה כל זיוף ולא היתה כל כוונה לפגוע בתובע. נתבע 2 אישר כי התובע הגיע אליו לביקור חוזר, לאחר ביקורים אצל רופאים אחרים, ואכן בטעות סימן בתיקו הרפואי של התובע כי הארוע בשלו פנה אליו הינו תאונת דרכים. פועל יוצא טען הנתבע בשל אופיה של המערכת, גם ביחס לביקורים קודמים נכתב כי עניינם תאונת דרכים. יחד עם זאת, לאחר כחודש, משהגיע התובע ומסר כי ארעה טעות, טען הנתבע 2 כי רשם זאת בתיק אך לטענתו לא ניתן היה לשנות את סיבת הפניה במסמכים הקודמים, שכן המערכת נועלת מסמכים קודמים שכבר הונפקו. מעבר לכך, כל התיעוד הרפואי נעשה בהתאם למה שנכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה.

התובע אמנם לא הצליח להוכיח כי אכן נגרמו לו נזקים כתוצאה מהטעות ובוודאי שלא נזקים העולים כדי סך 10,000 ₪. טענות התובע לגבי גובה הנזק לא גובו בראיות. גם טענת התובע כאילו אולץ להתפשר בתביעה כנגד עיריית נתניה (ת/1), בשל מחדלי הנתבעים ו/או מי מהם, לא הוכחה ולא נתמכה בראיות ו/או בעדים. מקובלת עלי טענת הנתבעים כי לא הובאה גם כל ראיה אשר יש בה כדי לבסס את הנזקים הנתבעים ואת הקשר הסיבתי בין מחדל הנתבעים בו הודו כאמור ובין אותה פשרה.

יחד עם זאת, הנתבעים הודו בטעותם ולמרות תיקון הטעות, בידי התובע נותרו מסמכים בהם הטעות קיימת ולא ניתן לתקנה. התרשמתי כי טעות זו הסבה לתובע עוגמת נפש, באשר בין היתר הוחזק כמי שמנסה להטעות ולסלף. מנספחי כתב התביעה הרבים ניתן היה לראות כי אכן טענותיו של התובע נכונות וכי אכן התיקון שנעשה נעשה במסמך נפרד שלא היה בו כדי לשנות את אותם מסמכים שבידי התובע ושעליהם ביקש ככל הנראה להסתמך בתביעתו.

טענות התובע לגבי רישומים שגויים לגבי עברו הרפואי לא נסתרו ונתבע 2 טען, בין היתר, כי איננו זוכר וכי לא הביא עימו את המסמכים שלו או של רופא אחר לדיון (עמוד 3, שורה 21). גם אם אין בכך כדי לבסס את טענות התובע לנזקים ספציפיים וממשיים וכן כדי להוכיח קשר ישיר בין טעות הנתבעים לבין אותה פשרה בתביעה כנגד עיריית נתניה (ת/1), הרי שבכל אלה, בשים לב לכך שהתובע מנהל הליכים משפטיים וזקוק למסמכים נכונים, היה כדי להסב לתובע למצער עגמת נפש ואיבוד האמון כפי שטען.

בנסיבות אלה מצאתי לנכון לפסוק פיצוי מסוים בגין עגמת הנפש שנגרמה. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך 750 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ישאו ריבית והפרשי כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' ניסן תש"ע, 22 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: